אילו סיבוכים וסיכונים קיימים לאחר צנתור? מהו סטנט משחרר תרופה? ואיך ניתן לחזור לשגרה רוגעת ובטוחה לאחר צנתור לב טיפולי?
עם הגיל, או כתוצאה ממגוון סיבות רפואיות עלולה להיווצר היצרות בכלי הדם הכליליים שמובילים את הדם ללב, במקרים חמורים ההיצרות עלולה אף להגיע לכדי חסימה מוחלטת של כלי הדם, המשמעות – סכנת חיים.
המצב הזה עלול לגרום להתקף לב, המכונה גם “אוטם שריר הלב”, ואז יש לבצע צנתור טיפולי דחוף על מנת לחדש את זרימת הדם אל הלב. ככל שהצנתור נעשה מהר יותר – כך קטֵן הסיכון למוות או לנזק לשריר הלב. בצנתור לב טיפולי הרופאים פותחים את החסימה או ההיצרות הזאת. זהו מצב שכיח למדי בישראל – כ-40 אלף בני אדם עוברים מדי שנה את הצנתור הזה.
צנתור יכול להתבצע בשני מקרים – צנתור לב אבחנתי, נעשה כדי לקבל אבחנה על המצב של הנבדק, ואילו צנתור לב טיפולי, כפי שמעיד עליו שמו – עשה כדי לטפל בבעיה שעלתה.
מכיוון ש-60% מהתקפי הלב הם אירועים חוזרים, שחל מציעה בשורה של ממש למנויים חולי לב או שעברו צנתור. זהו שירות שיאפשר להם לחיות בלב שקט באמצעות טכנולוגיה חדשנית של אבחון מרחוק. הוא מאפשר להגדיל בצורה ניכרת את סיכויי ההישרדות לאחר התקף לב או אירוע לב. ב-88% מהמקרים בהם טיפלנו עד כה לא היה צורך בהגעה של ניידת אל בית המנוי והמעקב המרוחק הספיק כדי להעניק את הטיפול הדרוש.
שירותים קשורים:
מהם הגורמים להיצרות עורקים?
היצרות עורקים כליליים מתרחשת כתוצאה מעישון, לחץ דם גבוה, סוכרת, הצטברות שומנים בדם, וכן על רקע גנטי. היא עלולה להתרחש בתהליך ממושך של נזק מצטבר, והוא עלול להוביל ליצירת קריש דם שחוסם את אספקת הדם התקינה אל הלב.
איך מתבצע צנתור?
צנתור לב טיפולי נעשה בהרדמה מקומית, על מנת למנוע תחושת כאב בעת ביצוע הדקירה והכניסה לעורק. מגלחים ומחטאים את האזור, ומחדירים לעורקים צינורית דקיקה וארוכה בקוטר כ-2 מילימטר, המכונה “צנתר” או “קטטר” דרך נקב שנעשה באזור המפשעה, או בעורק הרדיאלי, בשורש כף היד.
השיטה הרדיאלית, הולכת ותופסת תאוצה בעולם המערבי בכלל ובישראל בפרט, וכיום היא השיטה הנפוצה ביותר. מאחר שמדובר בעורק דק ומורכב יותר – שיטה זו דורשת מיומנות גבוהה יותר.
השיטה הרדיאלית נחשבת לבטוחה יותר, מאחר שהיא כרוכה בפחות סיכונים וסיבוכים ביחס לצנתור שנעשה מהמפשעה, כדוגמת דימום ושטפי דם בעקבות פגיעה בכלי דם.
דרך הצנתר מוחדר חומר ניגוד המכיל יוד, שעשוי במהלך השניות הראשונות לגרום לתחושה של גל חום בגוף. הקרדיולוג משחיל את הצנתר דרך כלי הדם, עד שהוא מגיע אל כלי הדם הכליליים, המובילים דם אל שריר הלב.
מה ההבדל בין צנתור טיפולי לצנתור אבחנתי?
מטרת הצנתור האבחנתי היא לקבל מידע אודות מצבו של הלב ומצבם של כלי הדם הכליליים המובילים אליו דם, ולבדוק אם קיימת היצרות או חסימה של כלי הדם הגורמים לזרימה לא תקינה של דם אל הלב.
צבע ניגוד מוזרק באמצעות הצנתר, על מנת שניתן יהיה לאבחן באמצעות רנטגן את מצב שסתומי הלב, העורקים הכליליים ותאי הלב. לצורך הליך זה, עשוי הקרדיולוג לבקש מהמטופל לקחת נשימה עמוקה, לעצור את הנשימה או להשתעל.
צנתור לב אבחוני נמשך זמן קצר יחסית, בין עשר דקות לחצי שעה, ואילו צנתור לב טיפולי עשוי להימשך גם כשעה וחצי.
בצנתור טיפולי, שמטרתו לבצע פתיחה של כלי דם חסום, משחיל הקרדיולוג מעין בלון לתוך העורק שעבר תהליך של היצרות, ומנפח אותו במטרה להרחיבו. בד”כ מותקן על הבלון סטנט (תומכן), אשר משפר את תוצאות הניפוח ופתיחת כלי הדם.
תומכן-סטנט (Stent) הוא גליל דק שעשוי מרשת מתכתית בדרך כלל, המקופלת על פני הבלון. כאשר מנפחים את הבלון – הסטנט נצמד אל דופן העורק, ונותר במקום לאחר הוצאת הבלון מהגוף. תפקידו של הסטנט הוא לשמור על קוטר העורק ולמנוע את היצַרותו מחדש.
בראשית דרכם, היו התומכנים עשויים ממתכת בלבד – ללא תוספות (BMS – Bare Metal Stent). כיום הסטנטים מצופים בדרך כלל בתרופה (Drug Eluted Stents – DES), אשר מופרשת לאזור התקנת הסטנט ומסייעת במניעת הצרות חוזרת.
במקרה בו נעשה שימוש בסטנט, נהוג לתת למטופל בנוסף לאספירין גם תרופה המונעת היווצרות קרישי דם סביב התומכן, אותה המטופל נוטל במשך כשנה.
לעיתים קרובות, ולאחר שעברו כ-6 שעות של השגחה לאחר סיום הצנתור, אם הכל תקין, ניתן לשחרר את המטופל לביתו.
צנתור לב טיפולי במספרים
על פי נתוני משרד הבריאות, בשנת 2016 נערכו כ-43 אלף צנתורים כליליים, כאשר כ-52% מתוכם היו צנתורים טיפוליים.
מתוך כ-23 אלף הצנתורים הטיפוליים, נערכו כ-18 אלף צנתורים לא דחופים, וכ-4,000 (19%) צנתורים דחופים. צנתור דחוף נעשה בדרך כלל במצב של התקף לב, או תעוקת חזה בלתי יציבה.
בשנת 2016 נערכו גם כ-1,600 (7%) צנתורים טיפוליים ללא סטנט, כ-400 (1.8%) צנתורים טיפוליים עם השתלת הסטנט המסורתי מסוג BMS, וכ-20,600 (91%) צנתורים בהם הושתל סטנט משחרר תרופה מסוג DES.
סיבוכים בצנתור לב
על אף שמדובר בהליך רפואי לבבי, צנתור נחשב כבעל סיכון נמוך יחסית. במקרים חריגים עלולים להיות מספר סיבוכים:
- תגובה אלרגית לחומר הניגוד.
- דימום סביב מקום הדקירה והחדירה לעורק (במפשעה או בשורש כף היד).
- קרישי דם שעלולים לגרום להתקף לב או לשבץ מוחי.
- זיהום באזור החדרת הקטטר.
- הפרעות קצב.
- קרע בכלי הדם בלב.
- נזק לכליות כתוצאה מחומר הניגוד בו נעשה שימוש בצנתור.
חשוב לציין כי במקרה בו לאחר הצנתור זקוק המטופל לניתוח, לטיפול שיניים או לבדיקה חודרנית – עליו להתייעץ תחילה עם הקרדיולוג.
איך לחיות בראש שקט אחרי צנתור?
כמו במקרים רפואיים אחרים בתחום הזה, שחל מציעה שירות אבחון מרחוק באמצעות מכשור שיכול לנטר את פעילות הלב, ולמנוע מקרים חוזרים.
כאשר מנוי שחל חש ברע, או מזהה שינוי כלשהו במצבו הרפואי, הוא יוצר קשר עם המוקד הרפואי של שחל במשך כל שעות היממה 24/7, ובאמצעות הטכנולוגיה הוא מעביר לצוות המיומן של שחל שידור א.ק.ג שמתקבל במוקד תוך שניות בודדות בכל זמן ומכל מקום – בארץ ובחו”ל.
צוות שחל מפענח את הממצאים, משווה אותם לנתונים קודמים הקיימים בתיק הרפואי הדיגיטלי של המנוי, ומייעץ לו כיצד לפעול. זאת כאשר בכ-88% מהמקרים ניתן לתת מענה באמצעות מעקב וטיפול מרחוק, ללא צורך בהזנקת ניידת, תוך חזרה מהירה לשגרה נינוחה.
במידת הצורך, משגרים ניידת טיפול נמרץ ללא דיחוי אל מקום הימצאו של המנוי, תוך ליווי רופא ופרמדיק מנוסים. אם יזדקק המנוי להמשך טיפול רפואי בבית החולים – ימשיך צוות שחל ללוות אותו על מנת לעדכן את בית החולים בהיסטוריה הרפואית של המנוי ובמצבו הרפואי הנוכחי – וכך הוא יוכל לקבל טיפול רפואי מהיר, ללא עיכובים מיותרים.
במצב של סכנת חיים – כל דקה קובעת
שחל מאפשרת למנויים לצמצם בכשעתיים וחצי את זמן התגובה וקבלת טיפול רפואי, ביחס ליתר האוכלוסייה, כאשר כל שנייה עשויה להציל חיים. להיות מנוי בשחל משמעותו לחיות בראש רגוע ובלב שקט, ולדעת שבכל רגע נתון – יש מישהו ששומר עליך.
