יתר לחץ דם
מחלה זו מוכרת בציבור כ”לחץ דם גבוה” או כסתם “לחץ דם”. שכיחות האבחנה של יתר לחץ דם עלתה בשנים האחרונות, זאת עקב העלייה בתוחלת החיים (לחץ הדם נוטה לעלות עם הגיל) ועקב הורדת הערכים שבהם מאובחן יתר לחץ דם מ- 95/160 מילימטר כספית בעבר ל- 90/140 כיום.
עישון
עישון גורם לשורה של פגעים, שכל אחד מהם כשלעצמו עלול להוות בעיה. העישון מגביר את הדופק, מעלה לחץ דם, מגדיל את ריכוז גורמי הקרישה בדם ואת צמיגות הדם, מעלה את רמת ה LDL בדם (“כולסטרול רע”) ומוריד את רמת ה HDL (“כולסטרול טוב”), גורם להתכוונות כלי דם (ועקב כך הגדלת העומס על הלב) ופוגע בשכבה הפנימית של כלי הדם, ומכאן שהוא תורם באופן פעיל להתפתחות התהליך הטרשתי.
חשוב להדגיש כי גם לא מעשנים הנמצאים בסביבת מעשנים שואפים לריאותיהם את עשן הסיגריות (עישון סביל) ונחשפים במידה לא מבוטלת לסיכוני העישון.
רמת שומנים גבוהה בדם
הדם מכיל שומנים שונים, חלקם מקורם במזון שאותו סופג הגוף וחלקם נוצרים בגוף מיסודות אחרים הנספגים לגופנו מהמזון. רמת שומני הדם תלויה אפוא בזמינותם במזון (כתלות בתפריט) ובכושרו של הגוף לייצר אותם ולעבדם (תלוי במידה רבה בנטייה תורשתית). שומני הדם הלוקחים חלק בתהליך הטרשתי הם הכולסטרול והטריגליצרידים. כולסטרול הוא חומר חיוני ביותר בתהליכי בנייה ובעל תפקיד חשוב בפעולת מערכות רבות בגוף. הכולסטרול נישא בדם קשור בדרך כלל לחלבון, המשמש לו ככלי תובלה. יש חלבון הנושא מעט כולסטרול, וצפיפות הכולסטרול שבו נמוכה, הוא מכונה LOW-Denisty Lipoprotein) LDL); חלבון אחר, הנושא עמו כמות רבה של כולסטרול, הוא חלבון עם צפיפות גבוהה של כולסטרול ומכונה High-Denisty Lipoprotein) HDL).
הדעות עדיין חלוקות באשר לחשיבותה של רמת טריגליצרידים גבוהה כלעצמה. אבל יש הסכמה ששילוב של רמת טריגליצרידים גבוהה עם ערכי LDL גבוהים מהווים סיכון מוגבר יותר מאשר כל גורם בנפרד.
נטייה משפחתית-גנטיקה
קיימת שכיחות גבוהה יותר ללקות במחלת לב כלילית אצל צאצאים להורה שלקה באוטם שריר הלב, במיוחד אם הוא אירע בגיל צעיר (לפני גיל 55).
קשה לדעת אם הגורם העיקרי במקרים אלה הוא תורשתי, סביבתי (הרגלי התזונה) או שילוב של כמה גורמים. סביר להניח שהמרכיב הגנטי הוא הדומיננטי. מעניין לציין שמכלל הילדים במשפחה לבכורים יש סיכוי גבוה יותר ללקות במחלת לב.
סוכרת
מחלת סוכרת מוכרת כגורם סיכון משמעותי. כנראה יש קשר גם בין משך המחלה וחומרתה לסיכוי ללקות באוטם שריר הלב.
השמנה
נהוג לכנות אדם שמן כאדם בעל עודף משקל, אף ששני המושגים אינם זהים. המושג עודף משקל מתייחס למשקל יחסית לשטח הגוף (תלוי בגובה ומבנה), ואילו המושג השמנה מתייחס לעובי העור באזורי גוף שונים, כמו היקף הבטן (כרס), תחת השכמה ועוד. השמנה מהווה גורם סיכון לחלות במחלת לב כלילית. מקובל להגדיר אדם שמן כאדם שמשקלו גדול ב- 20 אחוז ממשקלו האידיאלי בהתייחס לנתוני גופו. במצבי עודף משקל של 30 אחוז יש עלייה ניכרת בתחלואה ובתמותה ממחלת לב.
כנראה שגם לפיזור השומן בגוף יש חשיבות. נמצא קשר בין השמנה באזור הכרס (בהיקף המותניים), הן אצל גברים, והן אצל נשים, לבין שכיחות מוגברת של מחלת לב כלילית.
גורמים פסיכולוגיים וסביבתיים
ידוע כי מצב לחץ או מצוקה נפשית חריגה (טראומה, סטרס) עלולים להיות בחזקת הקש ששבר את גב הגמל ולגרום להתרחשות של אוטם שריר הלב. נמצא קשר בין מתח נפשי זמני, כרוך למשל, באובדן (מוות של קרוב), בשינויי תפקיד או בפיטורין מהעבודה או בפרישה לגמלאות לבין התרחשותו של אוטם שריר הלב. מאידך, אין הוכחה חד משמעית שמתח נפשי מתמיד הוא בעל השפעה ישירה על התפתחות התהליך הטרשתי בעורקים, אם כי ייתכן שהוא משפיע בעקיפין, בגרימת לחץ דם גבוה, בצורך “לעשן בשרשרת” או בשניהם, והם יביאו בסופו של דבר להתפתחות מחלת לב כלילית. מכל מקום, נראה שלחץ רגשי יכול להגביר את הסיכוי להתקף לב.
לקוח מתוך ספרו של פרופ’ אריה רוט ז"ל,
"התקף לב כבר לא חייבים למות מזה",
בהוצאת פרולוג בע”מ.
