סוכרת – (Diabetes Mellitus)

סוכרת – (Diabetes Mellitus)
סוכרת היא מחלה מטבולית המתאפיינת בריכוז גבוה של סוכר (גלוקוז) בדם ובשתן.
בלטינית שם המחלה הוא Diabetes mellitus ומשמעותו: "שתן מתוק".
הבעיה המרכזית בסוכרת היא חסר יחסי או אבסולוטי של ההורמון אינסולין.
אינסולין מיוצר בבלוטת הלבלב ומופרש ממנה לדם בתגובה לעליות ברמת הסוכר.
האינסולין מבצע העברה של הסוכר מהדם אל תאי הגוף השונים, שם נדרש הסוכר לצורכי הפקת אנרגיה.
אצל חולי סוכרת קיים חסר באינסולין או פגם בפעילותו או תנגודת גבוהה של הרקמות אליו, כך שבעת עליית רמת הסוכר בדם, אין תגובה הולמת של שחרור אינסולין.
כתוצאה, מצטבר הסוכר (גלוקוז) בדם, מצב המכונה היפרגליקמיה.
כאשר רמת הסוכר בדם עולה מעל סף מסוים, תחל גם הפרשה שלו בשתן, מצב המכונה – גליקוזוריה.
הסימפטומים נובעים מרמת סוכר מוגברת וכוללים השתנה מוגברת, צמא ואיבוד משקל.

מוכרות שתי צורות עיקריות של סוכרת: סוכרת מסוג 1 (Type 1 – IDDM) וסוכרת מסוג 2 (Type2 – NIDDM).
סוכרת מסוג 1, המכונה גם סוכרת נעורים -  פורצת לרוב בגיל ילדות, נובעת מחסר אינסולין כתוצאה מהרס התאים בבלוטת הלבלב האחראים על הפרשת אינסולין. הטיפול בה מחייב מתן אינסולין חיצוני.
סוכרת מסוג 2, המכונה גם סוכרת מבוגרים -  מתפתחת בגיל מבוגר (לרוב אחרי 40), שכיחה יותר בנשים, שכיחותה עולה בצורה ניכרת בנוכחות עודף משקל, ויש לה מרכיב תורשתי משמעותי.  היא נובעת מתגובתיות ירודה או מתנגודת גבוהה של הרקמות להשפעת האינסולין.
מצב זה של תנגודת גבוהה לאינסולין קשור קשר הדוק למצב המכונה "תסמונת מטבולית" או "תסמונת X".
תסמונת זו כוללת השמנה מרכזית (באזור הבטן וסביב איברים פנימיים), יתר לחץ דם, הפרעות ברמת שומני הדם, מחלות לב וכלי דם, נטייה לקרישות יתר של הדם ועוד.
הטיפול בה כולל שינוי הרגלי חיים: פעילות גופנית, תזונה נכונה, הורדה במשקל ותרופות דרך הפה. לעיתים, נדרש גם טיפול באינסולין.
רמות הסוכר הגבוהות בדם מגבירות את הסיכוי להתפתחות נזקים בכלי דם כדוגמת טרשת עורקים, ולכן סוכרת מהווה גורם סיכון חשוב למחלת לב איסכמית.
הפגיעה בכלי דם בחולים סוכרתיים אינה מוגבלת לכלי הדם הלבביים בלבד, אלא היא פגיעה רב מערכתית הנוטה לפגוע בעורקי הכליות, הרגלים, המוח, הלב והעיניים.
פגיעה נוספת המתרחשת אצל החולה הסוכרתי היא פגיעה במערכות עצבים.
השילוב של פגיעה עצבית הגורמת לשינוי בתחושת הכאב יחד עם נטייה מוגברת לטרשת בכלי דם, עלולה להקשות על הטיפול בחולה הסוכרתי ולהחמיר את מצבו.
לדוגמא, עקב פגיעה בכלי דם לבביים (קורונרים) החולה הסוכרתי חשוף יותר להיווצרות התקף לב מחד.  מאידך, הפגיעה העצבית עלולה לגרום לשינויי תחושה אשר ישפיעו על אופן ההתבטאות של ההתקף, ויקשו על אבחונו.

תגובות סגורות.