מילון מונחים רפואיים

ספזם של העורקים הקורונרים, עווית העורקים הכליליים – (Coronary Artery Spasm, Prinzmetal's Angina)

ספזם של העורקים הקורונרים, עווית העורקים הכליליים – (Coronary Artery Spasm, Prinzmetal’s Angina)
התכווצות בלתי תקינה של השריר החלק שבדפנות העורקים הקורונרים.
התכווצות כזו גורמת להיצרות משמעותית בעורק ולירידה ניכרת בכמות הדם העוברת דרכו.
ההפחתה בזרימת הדם ואיתה גם הירידה באספקת החמצן עלולה לגרום לסימפטומים של תעוקת חזה המאפיינת אנגינה פקטוריס ולעיתים להגיע אפילו עד למצב של אוטם שריר הלב.   מצב זה נוטה להופיע דווקא בצעירים ולהתעורר במצב מנוחה .
הטיפול הוא בדרך כלל תרופתי באמצעות תרופות המונעות את כיווץ השריר החלק.

סיסטולה – (systole)

סיסטולה – (systole)
התקופה בה חדרי הלב מתכווצים ומזרימים מתוכם החוצה דם לעורקים הראשיים.
חדר שמאל מזרים דם מועשר בחמצן לאב העורקים, ואילו חדר ימין מזרים דם דל חמצן לעורק הריאה.

סינקופה, עילפון – (Syncope, Fainting)

סינקופה, עילפון – (Syncope, Fainting)
אובדן הכרה קצר הנגרם עקב ירידה חדה וחולפת בזרימת הדם למוח.
הסיבות שונות ומגוונות וכוללות: עמידה ממושכת, נפילת לחץ דם בעקבות שימוש בתרופות, הפרעות קצב מהירות מאד או איטיות מאד, ואפילו מצבים רגשיים מסוימים.
לרוב, עם הנפילה והמעבר למצב שכיבה חלה הטבה בזרימת הדם המוחית ונצפית התאוששות.

סינוס טכיקרדיה – (Sinus Tachycardia)

סינוס טכיקרדיה – (Sinus Tachycardia)
קצב לב אשר נוצר ברקמת הסינוס הנורמאלית, אך הוא מהיר מהרגיל ומהירותו עולה על 100 פעימות לדקה.  סינוס טכיקרדיה עשויה להיות תגובה פיסיולוגית למצבים מסוימים כמו מאמץ, התרגשות, הריון.   לעיתים היא עלולה להעיד על בעיה רפואית כמו תופעות לוואי תרופתיות, חום, התייבשות, דימום, אנמיה, יתר פעילות של בלוטת התריס, ועוד.

סינוס ברדיקרדיה – (Sinus Bradycardia)

סינוס ברדיקרדיה – (Sinus Bradycardia)
קצב אשר נוצר ברקמת הסינוס הנורמאלי, אך הוא איטי מהרגיל, מתחת ל – 60 פעימות בדקה.  במצבים מסוימים קצב לב כזה הינו תופעה נורמאלית, פיסיולוגית,  למשל במצב שינה או בקרב אתלטים.  לעיתים הקצב האיטי מלמד על בעיה כמו למשל תופעות לוואי תרופתיות, תת פעילות של בלוטת התריס, התקפי לב מסוימים ועוד.

סינוס – (Sinus, .SA node)

סינוס – (Sinus, .SA node)
רקמת תאים בעלת יכולת אוטונומית ליצירת פולסים חשמליים. מיקומה בעלייה ימנית.
מהסינוס יוצאים פולסים חשמליים אשר מתפשטים בלב כולו באמצעות מערכת הולכה חשמלית.  באמצעות מערכת הולכה זו מגיעים הפולסים החשמליים הנוצרים בסינוס אל חדרי הלב באופן סינכרוני, ובכך מהווים גירוי להתכווצות אחידה ,סינכרונית ואפקטיבית.

סטנט, תומכן – (Stent)

סטנט, תומכן -  (Stent)

מתקן דמוי קפיץ המשמש לתמיכה במבנים צינוריים.
השימוש המקובל בסטנט בתחום הלב הוא לאחר ביצוע פרוצדורה של אנג’יופלסטיקה (בלון). אחת הבעיות המרכזיות אשר בלטה בעקבות פרוצדורות של פתיחת עורק לבבי על ידי בלון, הייתה סתימה מחדש של העורק תוך פרקי זמן קצרים.
השימוש בסטנט צמצם את אחוז הסתימות מחדש באופן ניכר.
לאחרונה , פותחו סטנטים הפועלים גם באופן כימי על ידי הפרשת חומר המונע חלוקת תאים ועל ידי כך מאט עוד יותר את קצב היווצרות הסתימה מחדש.

 

סוכרת – (Diabetes Mellitus)

סוכרת – (Diabetes Mellitus)
סוכרת היא מחלה מטבולית המתאפיינת בריכוז גבוה של סוכר (גלוקוז) בדם ובשתן.
בלטינית שם המחלה הוא Diabetes mellitus ומשמעותו: "שתן מתוק".
הבעיה המרכזית בסוכרת היא חסר יחסי או אבסולוטי של ההורמון אינסולין.
אינסולין מיוצר בבלוטת הלבלב ומופרש ממנה לדם בתגובה לעליות ברמת הסוכר.
האינסולין מבצע העברה של הסוכר מהדם אל תאי הגוף השונים, שם נדרש הסוכר לצורכי הפקת אנרגיה.
אצל חולי סוכרת קיים חסר באינסולין או פגם בפעילותו או תנגודת גבוהה של הרקמות אליו, כך שבעת עליית רמת הסוכר בדם, אין תגובה הולמת של שחרור אינסולין.
כתוצאה, מצטבר הסוכר (גלוקוז) בדם, מצב המכונה היפרגליקמיה.
כאשר רמת הסוכר בדם עולה מעל סף מסוים, תחל גם הפרשה שלו בשתן, מצב המכונה – גליקוזוריה.
הסימפטומים נובעים מרמת סוכר מוגברת וכוללים השתנה מוגברת, צמא ואיבוד משקל.

מוכרות שתי צורות עיקריות של סוכרת: סוכרת מסוג 1 (Type 1 – IDDM) וסוכרת מסוג 2 (Type2 – NIDDM).
סוכרת מסוג 1, המכונה גם סוכרת נעורים -  פורצת לרוב בגיל ילדות, נובעת מחסר אינסולין כתוצאה מהרס התאים בבלוטת הלבלב האחראים על הפרשת אינסולין. הטיפול בה מחייב מתן אינסולין חיצוני.
סוכרת מסוג 2, המכונה גם סוכרת מבוגרים -  מתפתחת בגיל מבוגר (לרוב אחרי 40), שכיחה יותר בנשים, שכיחותה עולה בצורה ניכרת בנוכחות עודף משקל, ויש לה מרכיב תורשתי משמעותי.  היא נובעת מתגובתיות ירודה או מתנגודת גבוהה של הרקמות להשפעת האינסולין.
מצב זה של תנגודת גבוהה לאינסולין קשור קשר הדוק למצב המכונה "תסמונת מטבולית" או "תסמונת X".
תסמונת זו כוללת השמנה מרכזית (באזור הבטן וסביב איברים פנימיים), יתר לחץ דם, הפרעות ברמת שומני הדם, מחלות לב וכלי דם, נטייה לקרישות יתר של הדם ועוד.
הטיפול בה כולל שינוי הרגלי חיים: פעילות גופנית, תזונה נכונה, הורדה במשקל ותרופות דרך הפה. לעיתים, נדרש גם טיפול באינסולין.
רמות הסוכר הגבוהות בדם מגבירות את הסיכוי להתפתחות נזקים בכלי דם כדוגמת טרשת עורקים, ולכן סוכרת מהווה גורם סיכון חשוב למחלת לב איסכמית.
הפגיעה בכלי דם בחולים סוכרתיים אינה מוגבלת לכלי הדם הלבביים בלבד, אלא היא פגיעה רב מערכתית הנוטה לפגוע בעורקי הכליות, הרגלים, המוח, הלב והעיניים.
פגיעה נוספת המתרחשת אצל החולה הסוכרתי היא פגיעה במערכות עצבים.
השילוב של פגיעה עצבית הגורמת לשינוי בתחושת הכאב יחד עם נטייה מוגברת לטרשת בכלי דם, עלולה להקשות על הטיפול בחולה הסוכרתי ולהחמיר את מצבו.
לדוגמא, עקב פגיעה בכלי דם לבביים (קורונרים) החולה הסוכרתי חשוף יותר להיווצרות התקף לב מחד.  מאידך, הפגיעה העצבית עלולה לגרום לשינויי תחושה אשר ישפיעו על אופן ההתבטאות של ההתקף, ויקשו על אבחונו.

ס.פ.ק. – (C.P.K)

ס.פ.ק., CPK
אחד המרקרים הקרדיאלים, חומרים חלבונים (אנזימים) אשר רמתם עולה בעת התקף לב, ולכן הם מהווים אחד הפרמטרים לאבחון אוטם.
CPK מצוי ברקמות רבות בגוף, בעיקר בשרירי השלד, ולכן עלייה ברמתו אינה קשורה בהכרח לנזק לבבי.  למעשה כל חבלה שרירית ולו גם הקלה ביותר (למשל, כזו הנגרמת עקב זריקה לשריר) עלולה להעלות את רמת ה ס.פ. ק. באופן משמעותי.
מסיבה זו, כאשר נבדקות רמות ס.פ.ק. בחשד להתקף לב, נדגם איזו-אנזים המכונה CPK-MB.  עלייה ברמתו של איזו-אנזים זה היא הרבה יותר ספציפית לפגיעה לבבית.