תרופות המחמירות פסוריאזיס

מאת: מג’ר רפאל עזרא, יועץ תרופתי, מנהל המרכז הישראלי לייעוץ תרופתי.

 פסוריאזיס הינה מחלה אוטואימונית, כרונית, התוקפת את העור ולעיתים את המפרקים.

מחלת העור מתאפיינת בנגעים אדומים, עם או בלי קליפה לבנה של עור יבש מעליהם.

הפסוריאזיס מופיעה בהתלקחויות חוזרות ונשנות המסונכרנות, לעיתים קרובות, לעונות השנה. כך ניתן לצפות בהחמרת המופע העורי של הפסוריאזיס במהלך החורף והקלה מסוימת בקיץ.

הסיבות לכך מגוונות ונמצאו קשרים נסיבתיים לרמות היובש באוויר ואף לרמות ויטמין D הנמוכות יותר בחורף.
מסתבר כי גם לתרופות יש השפעה עוצמתית על התלקחויות הפסוריאזיס.
תרופות כגון: אטנולול (נורמיטן, נורמלול), אנלפריל (אנלדקס, אנלפריל), סימבסטטין (סימבקור, סימבקסון) ו פלואוקסטין (פרוזק, פלוטין, פריזמה) תועדו בספרות המקצועית כמחמירות פסוריאזיס.
תקצר היריעה מלפרט את כל התרופות הגורמות לתופעה. אלה המפורטות כאן מהוות דוגמאות נפוצות בקהילה.

מטופלים רבים יצמצמו, באופן משמעותי, את החמרת הפסוריאזיס אם רק יועצו באיש מקצוע ויוודאו כי תרופותיהן הכרוניות אינן גורמות להחרפת המצב.
במקרים רבים מדובר בתרופות למצבים רציניים כגון יתר-לחץ-דם ומובן שלא ניתן סתם כך להפסיק את התרופה אלא יש להחליפה, בהמלצה  מקצועית, לאחרת.

 

 


להצטרפות לשירותי שחל לחץ כאן

תגובות סגורות.