מאת: גיל מלצר

הסבתא הנמרצת ומלאת חדוות החיים, רות אמית, נולדה בלבוב ב 1929 ובקרוב תחגוג את את יום הולדתה השמונים כשהיא מוקפת בארבעת ילדיה, ארבעה עשר נכדיה ושבעת ניניה. רות עלתה לישראל ביום הכרזת המדינה, 14 למאי 1948 יחד עם בעלה, בן קיבוץ נווה ים שנשלח ע"י מדינת ישראל, להעלות בני נוער יהודים. אחת הנערות שפגש במחנה הקיץ בגרמניה היתה רות. השניים התגוררו תחילה בקיבוץ נווה ים ולאחר מכן בחיפה. שנתיים לאחר מכן, עלו גם הוריה של רות והצטרפו לראשוני המתיישבים בסביון.

 

לימים הפך מיכאל שכטר, אביה של רות לראשוני הקבלנים שהקימו את סביון. ב 1962 וכשהיא כבר אם לשלושה ילדים, נפרדה רות מבעלה ועברה להתגורר עם ילדיה בבית סמוך להוריה בסביון. בגיל 34 נישאה רות לעו"ד חיים אמית, אז אלמן ואב לשניים וכך הפכה רות לאם לחמישה ילדים. בעקבות עבודתו של בעלה, עברה המשפחה להתגורר בחיפה, שם ובמהלך השנים סייעה רות בהתנדבות לאחיות בבית החולים רמב"ם, כמפעילת קופת הקפיטריה בבית החולים רוטשילד וגם התנדבה לסייע לטפל בקשישים בבתי אבות. במקביל העשירה את השכלתה גם בקורסים בפסיכולוגיה, ספרות עברית וספרות כללית.

 

בשנת 2000 לקה בעלה בארוע מוחי והשניים עברו להתגורר בבית הוריה שאז כבר נפטרו בסביון ולצד טיפול מסור בבעלה, המשיכה רות בפעילותה התנדבותית. משך חמש שנים טיפלה במורה המפורסמת לפסנתר בלהה צבימונל, עד לפטירתה בגיל 93.  בשנת 2004 נפטר בעלה של רות.

 

כשהיא נשאלת כיצד היא ממלאת את יומה, משיבה רות בנחישות מחויכת "אני מאד עסוקה". שלוש פעמים בשבוע היא מבקרת במועדון חברתי בסביון. "שעה התעמלות בוקר, חצי שעה הפסקת קפה ושעתיים הרצאה על מגוון רחב של נושאים". במקביל משתתפת הסבתא הנמרצת , פעם בשבוע , בפרוייקט יחודי של השחקנים עזרא ואירית דגן,  במסגרתו מספרים ניצולי שואה לילדים, על קורות חייהם בזמן השואה וסיפורים אלו מומחזים מאוחר יותר להצגות בפני הילדים. פעם-פעמיים בשבוע היא גם נפגשת עם חבריה למשחק ברידג’ ואת יתרת זמנה מקדישה רות לתחביב אהוב עליה לא פחות, המחשב. " כבר לפני 13 שנים הבנתי מהנכדים שלי שכל העולם פונה לעבר המחשבים ולכן הלכתי ולמדתי קורס במחשבים".

 

כיום מקדישה רות הדוברת חמש שפות על בוריין :עברית,אנגלית, צרפתית , גרמנית ופולנית , שעות רבות להתכתבות באמצעות המחשב עם חבריה ובני משפחתה בכל העולם ומדי שנה, בחג החנוכה היא נוהגת לאסוף את כל ילדיה,נכדיה וניניה למפגש משפחתי בביתה.

 

רות אמית מנויה בשחל מזה עשרים שנים. " במקור בעלי היה המנוי לשחל. לאחר התקף הלב הראשון שלו החלטנו לעשות מנוי בשחל והם תמיד היו כאן כשנזקקנו להם. בנוסף לבעיות לב, סבל בעלי גם ממחלת הסוכרת ולפעמים כשלא חש טוב, היינו מיידית יוצרים קשר עם המוקד הרפואי של שחל , וצוות רפואי היה מגיע אלינו הביתה תוך דקות.

 

אני עצמי נעזרתי בשחל מספר פעמים. באחד מהם, במהלך אחת ממלחמות המפרץ נתקפתי בהתקף חרדה. צוות של שחל הגיע מידית  ולבקשתי אושפזתי למספר ימים להשגחה בבית החולים איכילוב. במקרה אחר, סבלתי מהתקף במעיים בעקבות מחלה ממנה אני סובלת הגורמת לי לכאבים איומים עד עילפון. מידית הזעקתי את שחל, הצוות הרפואי הגיע, בדק אותי והוחלט לאשפז אותי. אני מאד מרוצה מהדרך בה שחל טיפלו בבעלי המנוח ובי לאורך השנים ולמעשה אני ממליצה בפני כל החברים שלי ובפני כל מי שאני יכולה, להתחבר אל שחל כי בעיני לא רק מדובר רק בשרות רפואי ממדרגה ראשונה שמקנה בטחון, אלא בשרות שבפירוש יכול להציל חיים".

לסיפורים אישיים נוספים

להצטרפות לשירותי שחל לחץ כאן

 


להצטרפות לשירותי שחל לחץ כאן

תגובות סגורות.