נפרדים מדבורה עומר

 

הסופרת דבורה עומר נולדה בשנת 1932 בקיבוץ מעוז חיים שבעמק בית שאן.
כבר בהיותה בת 8 החלה בכתיבת יומן חיים בהשפעת ספרו של אדמונדו דה אמיציס, "הלב".
לאחר שירותה הצבאי נשלחה על ידי הקיבוץ  ללמוד הוראה בסמינר "אורנים" וכששבה אליו החלה לשמש כמורה.
במקביל, בהשראת העבודה החינוכית, החלה לפרסם בעיתון "דבר לילדים" מדור בשם "דפי תמר" (1955), שנכתב כיומן של נערה בת קיבוץ.

במהלך ימי חייה כתבה עומר כמעט 90 ספרים לבני נוער, לילדים ולפעוטות והפכה לאחת הסופרות הפופלריות והאהובות ביותר.
ספריה דיברו אל לבותיהם של קוראים רבים ברחבי העולם ויצירותיה תורגמו לשפות רבות, ובהן אנגלית, גרמנית, רוסית, ספרדית, פינית, ערבית, הולנדית ויפנית.

בשנת 2006 קיבלה עומר את פרס ישראל. בנימוקי בחירתה לפרס ישראל נכתב כי "עומר הצליחה להפוך את העבר הישראלי-ציוני למסכת חיה של דמויות מופת ואירועים מסעירים, שיחד בנו את המפעל הציוני האדיר."

במהלך השנים זכתה עומר בשלל פרסים ובהם פרס משרד החינוך, פרס הדס למפעל חיים, פרס זאב לספרות ילדים, מדליית יאנוש קורצ’ק, פרס הנס כריסטיאן אנדרסן ופרס ראש הממשלה.
לפני מספר חודשים קיבלה את פרס אקו"ם למפעל חיים. ועדת הפרס סיפרה כי החליטה להעניק לעומר את הפרס "בשל תרומתה הגדולה לספרות הילדים והנוער לאורך למעלה מחמישים שנות יצירה.  בזכות ספריה העוסקים בפרשיות היסטוריות ובדמויות מתולדות הציונות ומן הישוב העברי, נחשפו דורות של בני נוער לדמויות המופת שקמו לעם היהודי בדורות הקודמים."
מספריה: "דפי תמר", "הנשיקה שהלכה לאיבוד", "שרה גיבורת ניל"י", "אהבת איתמר" ועוד.

בהיותה מנויה ותיקה שלנו,  כתבה עבורנו טור ב" מגזין שחל לרפואת לב מתקדמת, חידושים רפואיים ואיכות חיים" אשר הופץ למנויים בשנת 2006.

תנחומינו למשפחות עומר ומוסנזון.

יהי זכרה ברוך.

 




להצטרפות לשירותי שחל לחץ כאן

תגובות סגורות.