פעילות גופנית ומחלות לב

מה אומרים המחקרים על הקשר בין פעילות גופנית למניעת מחלות הלב?

פרופ’ דן צבעוני
מגזין שחל לרפואת לב מתקדמת, חידושים רפואיים ואיכות חיים


זה לא סוד, מחלת הלב הטרשתית היא גורם התמותה מספר אחד בעולם המערבי. העובדה שפעילות גופנית משפרת את הכושר הגופני ואת איכות החיים – אף היא ידועה ברבים. השאלה אם פעילות זו רק תורמת למראה ולהרגשה הטובה או שהיא אכן מקטינה גם את שיעור מחלות הלב מעסיקה רופאים, חולים ובריאים כאחד.

במחקר שהתפרסם בשנת 1998, נבדקו כ-16,000 גברים ונשים בריאים בגילאים 25 עד 64. מידת הפעילות הגופנית שלהם חולקה לשלוש דרגות: פעילות גופנית נמרצת שש פעמים בשבוע לפחות, למשך חצי שעה; פעילות גופנית לסירוגין, כחצי שעה, פעמיים עד שלוש בשבוע; אי-פעילות. לאחר מעקב של 17 שנה, נמצא ששיעור התמותה בקרב אלה שעסקו בפעילות גופנית לסירוגין היתה נמוכה ב-29% בהשוואה לאלה שלא היו פעילים כלל. בקרב הקבוצה שעסקה בפעילות גופנית סדירה נרשם שיעור תמותה הנמוך ב-43% בהשוואה לקבוצת הלא-פעילים. יש הטוענים שהמטען הגנטי הוא שישפיע על סיכוייו של אדם ללקות במחלות לב.
במחקר מקיף זה נכללו גם 434 תאומים בני אותו מין. גם אצלם היתה הקטנה דומה בשיעור התמותה של 34% בין אלה שהיו פעילים שעומת אלה שלא היו פעילים.
עובדה זו מוכיחה שפעילות גופנית מקטינה מאוד את הסיכוי לפתח מחלת לב, מעבר לגורם התורשתי.
במחקר אחר שבו השתתפו כ-10,000  גברים, נבדק כושרם הגופני במבחן מאמץ על גבי סרט נע, פעמיים במרווח של חמש שנים. נמצא שנבדקים ששיפרו את הכושר הגופני שלהם בין בדיקה אחת לשנייה, צנח שיעור התמותה ב-45%. כל דקה של שיפור כושר ההליכה על גבי סרט נע, לוותה בהארכת תוחלת החיים בשמונה אחוזים.
מי שנו בעל גורמי סיכון למחלות לב חייב לשלב פעילות גופנית עם מלחמה בגורמי הסיכון. במחקר שבחן מעל 10,000 אנשים בריאים בגילאים 45 עד 84, נבדקה ההשפעה של גישה כוללת לבריאות על הקטנת תמותה. מן הממצאים עלה שבקרב אלה שעסקו בפעילות גופנית במידה בינונית, הסיכון לתמותה פחת ב-23%, בקרב מי שהפסיקו לעשן, נרשמה ירידה של 41% בתמותה, וקבוצת בעלי לחץ הדם המאוזן מתו ב-48% פחות בהשוואה לבעלי לחץ דם לא-מאוזן. כמו כן, נמצא שהסובלים מעודף משקל היו בעלי שיעורי תמותה גבוהים יותר. עבודה זו הוכיחה שאוחר חיים בריא הכולל פעילות גופנית, הימנעות מעישון, הקפדה על לחץ דם מאוזן ומשקל תקין, הוא המניב את הפירות הטובים ביותר.
אחת העבודות החשובות ביותר בנושא נערכה ב-24 ערים באנגליה על כ-7,700 גברים בגילאים 40 עד 59. ממעקב שארך ארבע שנים עלה שהסיכוי של מי שעסקו בפעילות גופנית לפתח מחלות לב ולמות, הצטמצם בשיעור ניכר לעומת קבוצת הלא-פעילים גופנית.

הממצא המעניין המייחד עבודה זו, ואשר חזר גם בעבודות שנכתבו אחריו, היה שגם פעילות גופנית קלה הכוללת הליכה של כשעתיים עד שלוש בשבוע, הקטינה את התמותה והתחלואה ממחלות לב בשיעור של 50% בהשוואה לאלה שהיו לא פעילים. פעילות גופנית נמרצת ואף נמרצת ביותר, הקטינה אף היא את שיעורי התחלואה והתמותה. המסקנה העיקרית והחשובה ביותר העולה מעבודה זו היא שאין צורך בפעילות גופנית נמרצת מאוד כדי להעלות ולשפר את תוחלת החיים.
הדבר מוכיח שפעילות גופנית מקטינה את הסיכוי לפתח מחלת לב בצורה מאוד משמעותית, מעבר לגורם התורשתי.

אחת הסברות המקובלות היא שבאוכלוסיה המבוגרת פעילות גופנית יעילה פחות במניעת התפתחות מחלות לב ובהעלאת תוחלת חיים, ולא כך היא. במחקר שנערך בהונלולו על כ-2,700 גברים בגילאים 71 עד 93, תוך מעקב של שנתיים עד ארבע שנים, נמצא ששיעור התמותה בנבדקים שהלכו פחות מ-400 מ’ ליום, היה כפול מאלה שהלכו שני קילומטרים וחצי ליום.
מרבית העבודות שפורסמו עד כה כללו בעיקר גברים. לאחרונה התפרסמו כמה עבודות על הקשר בין פעילות גופנית לבין תמותה ותחלואה של נשים. במחקר גדול ביותר של כ-70,000 אחיות בנות 46-65, שהתפרסם ב-2002, נמצא שפעילות גופנית קלה עד בנונית (הליכה של כשלוש שעות בשבוע), היתה קשורה בהקטנה של כ-25% משיעור התמותה והתחלואה ממחלות לב. השפעה זו נצפתה הן בנשים צעירות והן בנשים מבוגרות, הן בנשים לבנות והן בנשים שחורות.
הדעה הרווחת בציבור היא שהתועלת בפעולות מניעה אצל מי שכבר לקה במחלת לב, קטנה בהשוואה לאדם בריא. לא כך היא. הסיכון שטרשת העורקים שפגעה באחד מהעורקים המספקים דם ללב (העורקים הכליליים), תתפשט לאזורים נוספים גבוהה יותר בקרב חולי לב מאשר אצל בריאים. לפיעך פעולות המניעה חייבות להיות נמרצות לאין ערוך בקרב חולי הלב מאשר בקרב קבוצת הבריאים. חולי הלב שיצליחו להאט את טרשת עורקי הלב או להביא לעצירתה, יקטינו במידה ניכרת את הסיכון לאירועים לבביים או להתקפי לב נוספים. מסקירה שהתפרסמה לפני כשלוש שנים על כ-800 חולים בעלי מחלת לב כלילית מוכחת, עלה שתוך מעקב של חמש שנים, שיעור התמותה הלבבית בקרב אלה שלא עסקו בפעילות גופנית, ירד לכדי מחצית. חשוב ביותר להדגיש שלא היה יתרון לפעילות גופנית נמרצת בהשוואה לפעילות גופנית בעוצמה בינונית בהקטנת שיעור התמותה ממחלת לב. גם פעילות קלה, כגון הליכה של 30-40 דקות ליום או עבודת גינון, או שילוב שלהם, היתה קשורה בהקטנת תמותה הן לבבית והן שאינה לבבית.
בנוסף לאמור לעיל, פעילות גופנית מפחיתה את גורמי הסיכון לטרשת עורקים. באנשים העוסקים בפעילות גופנית, רמת הכולסטרול הרע (LDL) יורדת, ובעיקר עולה רמת הכולסטרול הטוב (HDL) בעל ההשפעה המגנה מפני טרשת. פעילות גופנית עוזרת באיזון סוכרת ויתר לחץ דם, וכן עוזרת בירידה במשקל.

פעילות גופנית יעילה יותר מכל התערבות מוכרת אחרת להקטנת תחלואה ותמותה ממחלת לב. זאת בפרט אם משלבים פעילות גופנית במלחמה בגורמי הסיכון האחרים, כגון: עישון, עודף משקל ויתר לחץ דם. השילוב בין כל הגורמים לעיל מקטין מאוד את ההסתברות לפתח מחלת לב, וכן מקטין את הסבירות להתקדמות המחלה באלו שלקו בה.

האם רק פעילות ספורטיבית, כגון: הליכה, שחייה, רכיבה על אופניים, ריצה ועוד, קשורה בהורדת שיעורי התמותה, או שמא גם פעילויות פנאי כגון ריקוד, גינון וכדומה? ובכן, במחקרים נמצא שגם פעילות פנאי פיזית כגון גינון או ריקוד קשורה בהקטנה התמותה, פעילות זו יעילה במידה דומה לזו של ספורט, אם מבצעים אותה כשלוש פעמים בשבוע. כמו כן ניתן לשלב בין כמה סוגי פעילויות, לדוגמה: פעם או פעמיים בשבוע הליכה, פעם בשבוע עבודה בגינה ופעם נוספת לצאת לרקוד.

הכותב הוא מנהל המחלקה הקרדיולוגית מרכז רפואי שערי צדק, נשיא האיגוד הקרדיולוגי בישראל.

לקריאת מאמרים נוספים בנושא פעילות גופנית

להצטרפות לשירותי שחל לחץ כאן




להצטרפות לשירותי שחל לחץ כאן

תגובות סגורות.