פרופסור גדי קרן, מנהל המערך הקרדיולוגי של בית החולים איכילוב הינו אדם עסוק מאד אך בעיקר מאורגן מאד. לוח הזמנים היומי שלו כולל הכנת כריך לבתו הצעירה בבוקר, טניס, צעידה או רכיבה על אופנים בלילה ובתווך לא פחות מ-14 שעות עבודה בבית החולים. הוא בנו של רופא, דור שני לשואה, מקפיד על תזונה בריאה אך גם נהג לצאת לגלוש בים סוער ואף סבל מפציעה קשה בתאונת סקי שלג. הצצה אל האדם שמאחורי החלוק.

את הראיון עם הפרופ’ גדי קרן בחרנו לקיים במשרדו שבמערך הקרדיולוגי של בית החולים איכילוב, למרות שהצעתו המקורית היתה שנשוחח תוך כדי תנועה בין המחלקות. הסיבה לכך היתה אחת. קשה אם לא בלתי ניתן לעמוד בקצב ההליכה והעבודה של הפרופסור, העומדים בניגוד מוחלט לנינוחות והרוגע שהוא משדר. 
פרופ’ קרן נולד בקיבוץ עין החורש שבעמק חפר לאב רופא פנימאי ששרד את צעדות המוות באשוויץ ולאם עקרת בית. בגיל שנתיים עברה המשפחה לרמת גן וקרן הצעיר נשלח ללמוד בבית ספר "בורכוב" שבגבעתיים. את תקופת התיכון עבר ב"תיכון חדש" שבתל אביב, תחת ניהולו של ד"ר יהויקים פאפוריש, שנודע בשל ספרי הגאוגרפיה שכתב.

בגיל 35 במהלך פריחתו המקצועית, נישא לד"ר פנינה קרן, אותה הכיר כרופא צעיר ביחידה לטיפול נמרץ לב. כיום משמשת פנינה כמנכ"ל "פאלאס מדיקל" – המרכז הרפואי שיקומי שבמתחם בית החולים איכילוב בת"א. לשניים שתי בנות ובן בגילאים 22, 19 ו 16. לאחרונה הצטרפה בת הזקונים אל אביה לנסיעת עבודה לארצות הברית. "מאז שהם היו קטנים תמיד לקחנו את הילדים איתנו לכל מקום אליו נסענו בחו"ל ", מספר קרן. " נסיעות אלו לא רק שהעשירו את עולמם , אלא שגם מאד נהננו מחברתם ואני מרשה לעצמי להניח שגם אני ואשתי שימשנו להם חברה די טובה".

קרדיולוגיה וביוגראפיות

אל עולם הרפואה נכנס פרופ’קרן ב 1968 כסטודנט-עתודאי בבית הספר לרפואה של אונ’ תל אביב. את ספסל הלימודים חלקו איתו אותם שנים מי שלימים יהפכו לדמויות מוכרות בעולם הרפואה הישראלי. פרופ’ יוסי קלאוזנר כיום מנהל אגף הכירורגי של בית החולים איכילוב. הגניקולוג פרופ’ יוסי לסינג והפסיכיאטר פרופ’ נתי לאור, מנהל ביה"ח ליס. במלחמת יום הכיפורים שימש כחובש בפיקוד הדרום ושנתיים מאוחר יותר כבר כרופא גדודי. בשנת 1980 ולאחר שסיים את שרותו בצה"ל החל את התמחותו בקרדילוגיה בהנחיית פרופ’ שלמה לניאדו, דאז מנהל המחלקה הקרדיולוגית של איכילוב. "כבר מתחילת דרכי המקצועית אהבתי כל דבר שקשור בקרדיולוגיה. רצה הגורל ובאותן שנים בה התחלתי את התמחותי, גם החלו להתחולל בעולם הרפואי שינויים אדירים בתחום הקרדיולוגיה אך מאחר ושינויים אלו היו עדיין בחיתוליהם, עדיין נדרשתי כמתמחה לטפל בחולים עם התקפי לב באופן שנראה לנו כיום כמעט בלתי הגיוני. חמצן, איזון לחץ הדם, כדורים להרחבה של כלי דם, שיכוך כאבים והביתה. רק באותן שנים החל העולם הרפואי להבין שהגורם העיקרי להתקפי הלב הינם למעשה קרישי דם החוסמים את העורקים הכליליים החולים ותובנה זו הובילה לפיתוחן של טכניקות לפתיחת קרישי דם וכלי דם חסומים". והתפתחויות מחקריות חדשות היו אז בדיוק כמו כיום הדברים שעניינו את מנהל המערך הקרדיולוגי, שמעיד על עצמו כאדם סקרן במיוחד המתעניין בעיקר בשאלות קליניות מורכבות בעלות היבט רב מערכתי. "אני מניח שאני תמהיל של רופא ומדען ותוסיף לכך את העובדה שאני גם סקרן וממוקד מאד, ולכן אני בעיקר מתעניין בקשר הסיבתי הקיים בין בעיה קלינית מורכבת לבין הגורמים שהובילו אליה הנוכחי לבין הגורמים שהובילו אליו".

 

אך סקרנותו של קרן אינה תחומה לעולם הרפואה בלבד. במהלך לימודי הרפואה השלים גם תואר ראשון בפילוסופיה באוניברסיטת ת"א כפי שמעידה כוננית הספרים שבחדרו. לצד ספרי רפואה רבים, מונחים על המדפים גם עשרות ספרים במגוון רחב של נושאים החל בביגוראפיות של סטלין וצ’רצ’יל, דרך ספרי היסטוריה על עלייתן ונפילתן של אימפריות עתיקות, ספרי היסטוריה בת זמננו ועד ספרות עכשוית מתורגמת. ואפילו ספר תנ"ך. "אמנם אני בא ממשפחה חילונית אך תמיד נהנתי לקרא בתנ"ך מפעם לפעם. לא דווקא מהפן הדתי אלא מנקודת מבט אינטלקטואלית". אך על נושא אחד מספר קרן הוא מתקשה לקרא. השואה.

 

הוריו של גדי קרן נפגשו לראשונה ב 1944 במחנה המעבר טרזנשטט, לשם הועברו יחד עם מאות אלפים מיהודי צ’כיה, בדרכם אל מחנות ההשמדה. האב רופא פנימאי עבד במרפאת המחנה. האם הועסקה במפעל לציפוי כבלי תקשורת ששימש את הצבא הנאצי. בטרם הופרדו על ידי הנאצים כשהאב נשלח אל אשוויץ, נישאו השניים וקבעו כי לו ישרדו יפגשו בתום המלחמה בביתה של אישה גויה בכפר קטן בצ’כיה, בה נהגה האם להתארח בחופשות הקיץ שלה בשנות ילדותה. ב 18 לינואר 1945 החל האב את צעדת המוות באשויץ אך בכוחותיו האחרונים הצליח לשרוד. באפריל אותה שנה שחררו האמריקנים את הניצולים והאב נסע מידית אל הכפר שם המתינה לו אשתו. שנים ארוכות לאחר מכן נטל פרופ’ קרן את הוריו לטיול שורשים במזרח אירופה ובין השאר ביקרו השלושה גם באותו כפר קטן.

אחד מכישוריו הרבים של אביו מספר קרן בגאווה הינו הציור וכראיה לכך מציג תמונה ממוסגרת התלויה על קיר במשרדו ובה העתק של קריקטורה שצייר אביו במהלך שהותו בטרזנשטט. בציור ניתן לראות שורה של דמויות מאוירות באופן קומי. "אלו היו הרופאים היהודים שעבדו עם אבי במחנה. לכל אחד היה כינוי. זה עם הכרבולת היה השחצן. זה עם הסכין היה המנתח וכו’. כולם למעט אבי נרצחו בשואה. הוא היחיד ששרד". לפני שנים רבות תרם האב את הציור המקורי לבית ההנצחה בית טרזין שבקיבוץ גבעת חיים.

 

המערך הקרדיולוגי של בית החולים איכילוב שבשבע השנים האחרונות מנוהל על ידי פרופ’ קרן, כולל יחידות רבות: טיפול נמרץ לב, מחלקה קרדיולוגית אושפוזית, מערך של קרדיולוגיה התערבותית (צנתורים), מעבדה גדולה של אלקטרופיסיולוגיה העוסקת בהפרעות קצב, השתלות קוצבים ועוד וכן מערך ענק הכולל את כל הבדיקות הלא פולשניות של הלב כגון אקו לב, אקו דרך הושת (TEE) וכו’. לא פחות מ-30 רופאים וכ-100 אנשי צוות נוספים פועלים תחת אחריותו. בטרם מונה לתפקיד זה ניהל קרן משך 14 שנים את מחלקת אישפוז הקרדיולוגי באיכילוב ואת תחום האקו לב במקביל לביצוע צינתורים ושורה ארוכה של פעילויות נוספות בתחום הלב. ב 1989 נסע לארצות הברית לשנתיים שם עבד בתחומי מחקר יחודיים במרכז הבריאות העולמית NIH בבית החולים "וושינגטון הוספטיל סנטר" ואף היה חבר בצוות פיתוח שעסק לראשונה בעולם בשימוש בטכנולוגית האולטרא-סאונד לבדיקת כלי דם, נגזרת של ענף הצינתורים. כששב לארץ שימש בין השאר גם כסגן הדיקן להוראה בפאקולטה לרפואה של אונ’ תל אביב כסגן עורך ירחוני הרפואה של ההסתדרות הרפואית בישראל. כשנשאל כיצד הוא מצליח לדחוס כל כך הרבה דברים בו זמנית, מחייך קרן ומציין תוך חיוך שהינו אדם מאורן מסודר ובעל משמעת עצמית גבוהה.

 

ספורט בריא ללב

טיל מונחה מטרה. זהו כנראה המונח המתאים ביותר לפרופסור קרן אחרת קשה להבין כיצד הוא מצליח לנהל מערך רפואי כה גדול ובמקביל לנהל חיים פרטיים עשירים לא פחות. אחד מתחביביו הגדולים הוא עיסוק בספורט. בשעות הספורות הפנויות היחידות שיש לו מחוץ לעבודה הוא משחק טניס, או מדווש על אופנים ומדי לילה הוא צועד למשך כשעה,תהיה השעה אשר ישוב לביתו, אשר תהיה. בימיו הצעירים יותר נהג גם לגלוש בגלשני רוח ונהג כך הוא מספר לצאת אל הים בכל מזג אויר. "עבורי פעילות גופנית וספורט אינם רק תחביב, אלא דרך חיים ותפיסת עולם" שוטח המומחה לקרדיולוגיה את משנתו, אותה הוא מיישם הלכה למעשה. "שנים רבות בטרם הוכר הקשר בין פעילות גופנית קבועה ובריאות הלב על ידי המסד הרפואי בעולם כבר הטפתי לחולים שלי על חשיבות העניין". את הקרדיט לכך מעניק קרן להוריו. "כבר מגיל צעיר לימד אותי אבי שהיה בעצמו רופא, שלא רק שפעילות גופנית קבועה משפרת משמעותית את איכות החיים אלא בעיקר את הבריאות ואת בריאות הלב בפרט וכהמחשה לכך נהגו הורי לצאת מדי לילה, משך 40 שנים, לצעידה בת 45 דקות בכל מזג אויר".

 

אך קרן לא מסתפק רק בפעילות גופנית קבועה כדי לשמור על בריאותו. בשעה 12:30 בדיוק שולף הפרופסור מתיקו שקית ניילון ובה ממתינה לו מה שהוא מכנה "ארוחת צהריים". כריך מלחם חיטה מלאה וירקות טרים חתוכים לפרוסות. לצידם בשקית נפרדת מונחים כמה אגוזי מלך ופקאן הידועים כמיטיבים לבריאות הלב. בעבר נהנה להתחיל את יומו בקערה של קורנפלקס במחשבה שמדובר במוצר בריא ומזין. כל זה השתנה לפני מספר שנים כאשר נכנס במקרה להרצאה של תזונאית "מאז עברתי לארוחת בוקר שמכילה ביצה וירקות טריים ולחם מלא ואני אפילו לא שוקל לחזור לקורנפלקס". בנקודה זו כדאי לציין שהפרופסור בן ה 57 נהנה מגזרה דקה למדי, אך אין זה פלא לאור היקף הפעילות היומיומית שלו. "אני לא מתנזר מאכילה של דברים משמינים מפעם לפעם, אבל העובדה שאני אוכל כמו שצריך, בפרקי זמן נכונים, מבלה את מרבית שעות היום בצעידה של קילומטרים ארוכים הלוך ושוב במסדרונות בית החולים והפעילות הספורטיבית הרבה שלי מחוץ לשעות העבודה, מאפשרים לי לשמור על משקל נכון". כשנשאל למה הוא מתכוון בדברים משמינים, משקלה של לא פרוסת פתית בודדת.

לא עוצר לרגע

אז כיצד נראה סדר יומו של הפרופסור המסודר. ובכן. הוא מתעורר מדי בוקר קצת לפני השעה 06:00. הראשונים לזכות בתשומת ליבו הם הכלב והחתול של המשפחה. עד לפני מספר שנים כששלושת ילדיו עדיין התגוררו בבית המשפחה בקרית אונו, היה ממונה על הכנת הכריכים לילדיו. "לא הייתי מוכן לוותר על התענוג הזה בשביל שום דבר בעולם כי הסנדביץ’ היה נושא חשוב לשיחה עם ילדי. וכשאתה נעדר מהבית מרבית שעות היום זו היתה דרכי להשקיע בהם ונהנתי מכל רגע". כיום אמנם נותרה בבית המשפחה רק בתם הקטנה אך קרן לא מוותר על הנאה זו.

 

ב 07:30 בדיוק הוא כבר ישוב במשרדו מוכן לקראת ישיבת הבוקר הצוותית בה נוטלים חלק כל רופאי המחלקה והמתמחים. "זה הדבק של המחלקה" מסביר היושב בראש השולחן. במהלך ישיבה זו דנים קרן ואנשיו בכל המקרים המיוחדים המטופלים במערך הקרדיולוגי של איכילוב.ודנים בסוגייות רפואיות כבדות משקל בנוגע לחולים ביחידות המערך השונות. אך לישיבות אלו ישנה בעיניו גם חשיבות נוספת, חשובה לא פחות, הנחלת הידע המקצועי אל הדור הצעיר ופילוסופיית החיים  במתחייבת מעולם הרפואה. "חשוב לי שאנשים ידווחו אמת. בכל מחיר. אם ישנו דבר שעלול להוציא אותי מכלי זו אי אמירת אמת או הסתרה. אנו עושים את כל המאמצים על מנת שלא יתרחשו אצלנו טעויות, אך בסופו של יום כולנו בני אדם וגם אנחנו טועים. איני חושש מטעויות, לא מצידי ולא מצד אנשי, אך אני עומד על כך שבמידה ונעשתה טעות, יש לדווח עליה מידית ובמדויק מבלי לחשוש מהתגובה שלי או של אחרים. אנו נערוך דיון ותחקיר מקיף בנסיון להבין מה גרם לאותה טעות ואתן לאותו אדם את מלא הגיבוי. אך אבוי למי שיסתיר או לא יאמר את האמת. מבחינתי מדובר בסדין אדום שאין שני לו וזו תכונה עמוקה ויסודית באישיותי שנובעת מחינוך שקיבלתי בבית".

 

חוזרים לסדר היום. לאחר ישיבת הבוקר מתחיל קרן להתרוצץ בין המחלקות והיחידות השונות המצויות באחריותו ובמקביל גם מבלה שעות ארוכות בדיונים רפואים. "אני אדם היפראקטיבי שלא רואים את זה עליו" מעיד קרן על עצמו ומספר שבתו אף הדביקה לו את הכינוי "אדון הספקתי" בשל הצורך הכמעט כפייתי שלו להספיק לסיים כמות גדולה של מטלות בלו"ז צפוף. את ארוחת הצהרים שלו המורכבת כאמור מירקות טריים וכריך דל קלוריות יסעד במשרדו ומייד בסיומה הוא שב בשעטה אל המטלות היומיות שלו. נדיר כך הוא מספר שיום עבודתו מסתיים לפני השעה 23:00 ואז כשהוא שב לביתו, לא יחשוב אפילו על פרישה למיטתו בטרם יצא לצעדה למשך כשעה.

"שלא תהיה לך טעות" מנסה פרופסור קרן הסימפטי והמאורגן להפליא לתמצת את הראיון עימו. "אתה עלול לקבל את הרושם שאני משקיע את כל כולי אך ורק בעבודה ושאני אולי אפילו קצת מרובע כפי שלא מעט חושבים עלי. אבל יש בי גם צד הרפתקני שרק מעט מאד אנשים סביבי מכירים". כשנשאל בהקשר זה האם למשל היה רואה את עצמו יוצא לטיול במקום שכוח אל, השיב ללא היסוס."גם אני וגם אישתי מאד מאד בנוים לסוג כזה של טיול אבל לדאבוני לוח הזמנים העמוס שלי לא אפשר לנו לצאת לטיול כזה עד היום. אבל אנחנו עדיין צעירים ואני מניח שגם זה יקרה".

להצטרפות לשירותי שחל לחץ כאן


להצטרפות לשירותי שחל לחץ כאן

תגובות סגורות.