מפתחת השיטה "עוצמת הרכות" המוכרת בעולם כ HOISTIC PULSING ומיסדת בתי ספר בשיטה זו ברחבי העולם.
מחברת הספרים : "עוצמת הרכות" (הוצ’ מודן ‘The Power of Softness – Holistic Pulsing” "איך הפכה האישה לגבר- על הפחד מהשומן, הפחד מהנשי והתמוטטות החברה"


ד"ר טובי בראונינג
אוסטאופטית ונטורופטית

ישנן התמכרויות בריאות וישנן כאלו שהורסות לנו את הבריאות. חלקן מלוות אותנו מגיל צעיר, אחרות אנו אוספים לאורך הדרך, אך ישנן לא מעט שפשוט מסרבות להרפות מאיתנו. ד"ר טובי בראונינג מייסדת שיטת "עוצמת הרכות" על חורים שחורים, התמכרויות וקיצורי דרך לאושר.

העולם בנוי מהפכים. כדי ליצור חיים בכלל, ובני אדם בפרט, נדרשים שני ההפכים הנקראים זרע וביצית, יאנג ויין, אור וחושך, או במילים אחרות חצי הכוס המלאה והחצי הריקה. אנחנו בני האדם מורכבים מחצי ריק ומחצי מלא. הבעיה היא שאנחנו בדרך כלל רוצים לאמץ רק את החצי המלא. אנו חוששים מהרִיק שלנו. כל חיינו אנו מנסים למלא את הריק, את החורים השחורים שלנו, אבל בפועל קורה דבר מוזר – ככל שאנו מנסים למלא את הריק, כך הוא גדל. מדוע זה כך? התשובה פשוטה למדי. הטבע תמיד שואף לאיזון. ככל שהמלאות גדלה, כך היא דורשת ריקות השווה לה.

ניקח לדוגמא את העידן הטכנולוגי שלנו. ככל שלרשותינו עומדים יותר אופציות כגון עיסוקים, בידורים והסחות דעת למיניהן, כך גדלו לו גם החור השחור שלנו באותה מידה – יותר אנשים סובלים מדיכאון, חרדה וייאוש ואחוז המתאבדים הוא גדול מאי פעם. חישבו כמה החיים היו שונים בעבר כשרוב האנשים נולדו, חיו ומתו פחות או יותר באותו הכפר. בכפר ידעת לשבת במשך שעות עם הריק. הוא היה ידיד מוכר, חלק ממך. ואתה חלק מהטבע. היום, לא רק שהתנתקנו מן היכולת להיות בריק מבלי לפחד ממנו, אלא שהוא גם גדל ביחס שווה לדחיסות, למלאות.

 

המלאות תמיד למטה, הריק תמיד למעלה

הדבר המדהים בפשטותו הוא שאם אתה רוצה להגיע לתחושת מלאות אמיתית, אתה חייב לעבור דרך הריק. אם אתה מחזיק בידך כוס חצי מלאה וחצי ריקה, ורוצה לגעת בחצי המלא בתחתית, הרי שתצטרך לעבור דרך הריק שמעל. אך ברגע שבאים במגע עם הריק זו גם הדרך אל המלאות. אך אם נברח ממנו ולא נתמודד עם הריק הוא רק יגדל ויתעצם. זו בעצם אמנות ההפכים. בכדי להגיע לאור צריך לעבור בחושך. ממש כמו ביקום. גם באקט המיני נכנסת המלאות (הזכריות) לריקות (הנקביות), ומכך יכולה להוליד ישות חדשה. כך אדם שמעז להיכנס לריקות שלו יוליד בכל פעם דברים חדשים, תובנות, רעיונות חדשים. מדברים היום רבות על הארה. את/ה רוצה הארה? היכנס לחושך שלך המהווה את המורה והגורו הנאמן ביותר. הוא לעולם לא יאכזב אותך. ברגע שאתה נכנס אליו אתה כבר בדרך למלאות.

 

אז בואו ננסה להבין מהו החור השחור? מהו הריק הזה? 

קשה להגדיר אַין, ריק. אז בואו נלך הפוך. במה אנחנו ממלאים את הריק שלנו? בכל דבר אפשרי – בריצות, במטרות, בריגושים, בחומרים. לפעמים אנחנו רוצים שהילדים שלנו ימלאו את החורים, או שמערכות יחסים שלנו יעשו זאת. כן, בן זוג מושלם יכול למלא את הריק שלי. לא, רגע, יותר טוב בן זוג לא מושלם שאנסה לעשותו מושלם. וככל שהוא יעשה לי יותר צרות, יותר דרמה, כך יותר טוב, כי לא יהיה לי זמן לחורים שלי, לריק שלי. כאן אנחנו מתחילים להבין את הקשר שבין הריק שלנו להתמכרויות. למעשה, כל דבר או אדם שאנו מתעקשים שימלא לנו את החור יכול להפוך להתמכרות שלנו. למרות העובדה שהתמכרות בכלל לא ממלאת אותנו, אלא בדיוק להפך – היא מרוקנת אותנו. כי החור לא סתם שם, יש לו מטרה. הוא כמו מנהרה, הוא צריך שמשהו יעבור דרכו. אם אתה לא תעבור דרכו, משהו יעבור דרכו – חומר מסוים, התמכרות מסוימת. תביטו סביב ותראו אינספור התמכרויות להימורים, לקניות, לסקס, למערכות יחסים.

יותר קפה, יותר סיגריות, יותר ריגושים, יותר ריק רוב החומרים הממכרים מחקים את פעולת הדופאמין במוח. הדופאמין הוא נוירו-טרנסמיטור, נקרא לו הורמון, והוא קשור למרכז העונג במוחנו. התפקיד המוטורי של הדופאמין הוא בתנועה החלקה שהוא מסייע לנו לבצע ביום יום, וכשאין די דופאמין, כמו במחלת הפרקינסון, קיימים נוקשות, רעד וקושי בתנועה. אבל לדופאמין יש גם תפקיד נפשי. הדופאמין הוא הורמון העונג, הורמון הסיפוק, הורמון תחושת ה"מלאות". כשאנו חשים מסופקים בגלל שעמדנו באתגר כלשהו, עברנו רצף ביוכימי שבסופו אנחנו מוצפים בדופאמין. הבעיה היא, שכשחומר חיצוני מחקה עבורנו את פעולת הדופאמין, התאים שלנו מקבלים הוראה להפסיק לשחרר דופאמין. ואז אנחנו תלויים בחומר החיצוני שייתן לנו את טריגר הסיפוק של הדופאמין. בנוסף, צריך בכל פעם קצת יותר חומר על מנת לחזור לאפקט הראשוני הנפלא. הרי למה אנחנו מתמכרים? בהתחלה היה טוב, לא? גם במערכת היחסים, גם בסיגריה, גם בקפה. אחר כך כבר צריך הרבה יותר קפה, סיגריות וריגושים כדי לשחזר את הזיכרון הטוב שנשאר לך במערכת. כך אנחנו מתמכרים ונהיים תלויים בחומר. אבל חשוב לדעת ששימוש ארוך בחומר חיצוני שורף תאים עצביים ומעגלים חשמליים במרכז העונג במוח. לכן שימוש ארוך בחומרים, וזה כולל סיגריות, גורם לנטייה לדיכאון. הביוכימיה בגופנו מגיבה כל הזמן.

החופש האמיתי

כאמור, הדופאמין מגיע בסוף רצף ביוכימי (אדרנלין-אנדורפין-דופאמין), אם עמדת באתגר. אבל כשלקחת חומר ש"יעשה לך את זה", בעצם רימית. לא עמדת בשום אתגר. קפצת ישר למה שיעשה לך טוב. וכאן אתה מתחיל להיות תלוי בחומר חיצוני. לעומת זאת, אם אתה מעז להיכנס לחור השחור שלך, באופן קבוע, מתאפשר לך הרצף הביוכימי הטבעי. ראשית אתה נכנס למקום לא מוכר (אדרנלין או אפינפרין, ההורמון הקשור במנגנון הילחם-או-ברח). אתה רוצה לברוח, אתה לא רוצה להיות שם, זה נורא מפחיד להיכנס למקום הזה, לחור השחור. למרות זאת, אם אתה מוכן להיכנס ולשבת שם, אתה לא צריך לעשות דבר. גם אי אפשר לעשות דבר שם – איזו הקלה – ניתן רק להיות בריק. בשלב מסוים, אתה לא יודע בדיוק איך ומתי, הרצף מתרחש. הפחד נמוג ואנדורפינים מתחילים להציף את המערכת. אנדורפין הוא "הורמון" ההנאה, השמחה, משכך הכאבים. זהו מנגנון ההישרדות – אם ברחנו או נלחמנו, אם נפלנו או אם נשכה אותנו החיה, אנחנו צריכים אנדורפינים כדי לשכך את הכאבים. אז הנה, נכנסת לחור השחור, למקום המפחיד, לריק. בשלב כלשהו נמוג הפחד ועם האנדורפינים פתאום אתה חש טוב ("זה לא נורא, ממה ברחתי? זה אפילו נעים לי!") בסוף הרצף הזה מגיע הדופאמין, הנוירו-טרנסמיטור של הסיפוק. עמדת באתגר.

 

כל זה לא קורה מיד, אבל המדהים הוא שכאן התהליך הפוך. כלומר, כשאתה לוקח חומר חיצוני, בהתחלה אתה מקבל "באזזז" נפלא. אבל בכל פעם אתה צריך יותר זמן ויותר מהחומר או ממושא ההתמכרות שלך, יהא אשר יהיה, כדי לחזור לבאזזז, לאפקט הראשוני. לעומת זאת, כשאתה מוכן להיכנס לחורים השחורים, לריק שלך, קורה תהליך הפוך. בהתחלה לוקח לך זמן. אתה חדש, אתה לא יודע מה קורה שם. אתה נכנס לחור השחור – זה הצעד הכי אמיץ שעשית בחייך – וכל מה שאתה צריך לעשות זה רק להיות שם. אבל אתה לא יודע כמה זמן, אתה לא יודע אם בכלל יוצאים מזה. אולם כאן קורה תהליך הפוך – ככל שאנחנו חוזרים ומתרגלים כניסה לחורים השחורים, לריק, הזמן שבו מגיעים לסיפוק מתקצר. התהליך נעשה כל כך מהיר, כל כך מיידי, שאתה כבר לא פוחד מהריק, אדרבא, שיבוא לו איזה חור שחור ואתו האנדורפינים והדופאמינים. כשאתה הולך בדרך הטבע, הטבע מפצה אותך. כמה מופלא – בעוד שההתמכרות היא השעבוד האולטימטיבי, ההיכנסות לריק היא הדרך לחופש האולטימטיבי. החופש האמיתי הוא הפשטות עצמה, תחושת השלמות שבאה מכלום, מהריק – לא בגלל שמישהו אהב אותך, או שזכית בלוטו. זוהי הוויה כל כך נפלאה, שכשאתה מתחיל להכיר אותה אתה לא רוצה לוותר עליה. אז אל תפחדו מהחורים השחורים שלכם כי הם פשוט קיצור הדרך לאושר.

ביקור חורים

מרבית האנשים שנפטרו ממנת יתר ניסו להיגמל, ניקו את עצמם וכשחזרו למנה שהכירו, הגוף לא עמד בכך והם מתו. כך גם לגבי התמכרות למערכת יחסים הרסנית – דבר נפוץ. אם אתה מתחיל להיגמל ואז חוזר לאותו מצב אתה יכול להיות חולה מאוד. לכן חיוני להגיע לשלב השני, שנקרא לו כאן "לעשות שלום עם החור השחור" – להתיידד איתו על בסיס קבוע, ולא באופן חד פעמי.

 

לחור השחור פנים רבות. חור שחור נפוץ הוא "אני לא מספיק טוב". חור אחר הוא "אני לא רצוי". לרוב, החור הוא פחד. למשל, הפחד מלהיות לבד, שמוביל להכנסת דמויות הרסניות לחיינו. החור השחור יכול להתבטא כשעמום, או כאשמה. הוא גם יכול להתבטא פיזית ככאב או כמחלה שאנחנו כל הזמן בורחים ממנה. החור יכול להיות עצב. כזה שכל כך מפחיד אותנו, שאנחנו חושבים שאם ניכנס לעצב שלנו פשוט נטבע. אז מתי הופך החור שלנו לבעיה רצינית? כשאנחנו מתכחשים לו. ההכחשה היא הבעיה. החור השחור יכול להיות משהו דק מאוד כמו למשל הפער בין החוויה האמיתית של אושר לבין הדימוי שיש לנו על האושר. "אני צריך שיהיו לי המון חברים כדי להיות מאושר", או "אני צריכה בן זוג כדי להיות מאושרת (או כמה בתים ויאכטה)", או אפילו הדימוי הפשוט שלהיות מאושרת זה לקפוץ משמחה כל היום. זהו הפער בין האושר האמיתי לבין הדימוי של איך אנחנו חושבים שאושר צריך להיות. ואז אנחנו מתחילים לסבול. זהו החור השחור. אבל כשאת/ה לא בורחים ממנו ומוכן להיכנס אליו קורה משהו אחר, מפתיע.

התמכרות היא מכסה לחור

מי שעוד לא מבין על איזה חור אני מדברת, או מה אני בכלל רוצה ממנו, הנה דרך מאוד פשוטה. אם אתה באמת רוצה לזהות את החור שלך, זכור את ההתמכרות. התמכרות היא מכסה לחור. לכל אחד יש את ההתמכרות הפרטית שלו, בין אם למחשב, לטלוויזיה או לסיגריות. אם אתה באמת רוצה לזהות היכן החור השחור שלך, פשוט עצור את ההתמכרות ליום אחד. טוב, לא נגזים. לשעה. שעה בלי סיגריות ואני מבטיחה לך שתוך זמן קצר הוא מתחיל לעלות, החור הזה, המועקה הזאת, המפלצת הזאת שאנחנו כל כך פוחדים ממנה. הנה היא עולה, וכאן קורה דבר מדהים. המפלצת הזאת רגילה שאנחנו בורחים ברגע שהיא רק עולה, או מיד סותמים אותה עם משהו, בגלל שהיא עושה לנו קרניים או קולות מפחידים. כמו הקוסם מארץ עוץ, שהיה כזה קטן, אבל בגלל שהוא הסתתר תמיד מאחורי וילון ודיבר בקול מפחיד, נדמה היה שהוא כל כך ענק ומפחיד – כך גם המפלצת שלנו. אז תארו לכם את תדהמתה כשיום אחד אתם מחכים לה. אתם פשוט יושבים, לא מעשנים ולא שותים קפה. והנה היא באה. כל כולה מוכנה לעשות את הקולות המפחידים שלה, ולראות אתכם נסים על חייכם. אבל לא, הפעם אתם מחכים לקדם את פניה. וכשאתם מוכנים לקראתה, המפלצת הופכת לגור רך וענוג. עיניה כעיני תינוק תם, וכל מה שהיא כמהה אליו הוא מעט חום ואהבה. בתמורה לאלה היא תגלה לך עולם ומלואו.

 

אז מה קורה שם בחור הזה

זה מוזר. כשנכנסים לחור מבחירה, פתאום מרגישים בבית. רק עכשיו, בדיעבד, אתה מבין כמה היית בריצה כל הזמן, בהיכון, למקרה שהפחד שלך יבוא וישתלט עליך. כל הזמן ברחת. עכשיו אתה כבר לא עם רגל אחת בחוץ, אלא כולך בתוכך. אתה מה שנקרא באנגלית fit in לתוך עצמך, שמשמעו גם להשתייך. פתאום אתה שייך לעצמך וכך בעצם לכל מקום. כשאתה נכנס לריק אתה מגלה להפתעתך שהוא ממלא אותך כפי שאף ריגוש וכיבוש לא עשה מעולם. בשלב מסוים בחור שלנו, נפגוש בילד הפנימי. ויותר מזה, בתינוק הפנימי. אני קוראת לתינוק הפנימי הזה הריק האלוהי. התינוק, שלא כמו הילד, עדיין אינו "מלא", אינו דחוס באינספור מושגים, אמונות, פנטזיות. הוא בעצם הריק האלוהי. הפוטנציאל האדיר שלו אומר שהכול אפשרי. אבל היופי הוא שאתה לא יכול לכוון מה תפגוש בחור השחור. אתה לא יכול לשלוט, לנהל את העניינים כמו שאתה רגיל: "הלו, סוּפֶּר-מֶן איז היר, באתי לתקן את החור השחור, איפה הדליפה?" כאן זה לא יעבוד. כאן אינך יכול לשלוט. הרי מהי התמכרות? איבוד שליטה טוטאלי. כאן, בחור השחור, אין אפשרות לשלוט – איזו הקלה! כאן אתה לא אמור לעשות דבר ואינך יכול לעשות דבר. לי זה מזכיר מנהרת רחצת מכוניות. ברגע שכיוונת את הגלגל למסלול בכניסה למנהרה, ושמת בניוטרל, אין לך מה לעשות יותר, אלא רק להישאר ולעבור את התהליך, להיכנע לכוחות, למים, למברשות. ופתאום, אתה בחוץ. מבריק וחדש כמו תינוק. כך גם בחור שחור. לא איבדת שליטה כמו בהתמכרות, אלא שחררת שליטה מבחירה, וכל שנותר לך הוא לעבור את התהליך עד היציאה.

קצב ההתרוקנות

הדימוי הזה של רחצה, של ניקוי, מאוד רלוונטי כאן, שכן להיכנס לחור השחור דומה לשאיבת אבק. הוא פשוט שואב ממך את כל חלקיקי האשליות, הפנטזיות והמחשבות האינסופיות העומדות בינך לבין האושר. כעת נשוב לפרדוקס שרק מתוך הריק ניתן להתמלא, ונראה כי הדבר הגיוני לחלוטין. כשהבטן מלאה ממזון, אולם אתה עדיין דוחס ובולס, אינך מתמלא יותר במובן החיובי, אתה רק מרגיש לחץ או תחושת קבס. כך גם המיינד שלנו – הוא כל כך מלא בידע ובמידע, שכל ניסיון לדחוס בו יותר, רק מרחיק מאיתנו את האושר. רק מהנכונות להתרוקן ניתן להתמלא. כך גם במערכות יחסים. כשהרצון מלא יתר על המידה לשנות את האחר, לקבל ממנו משהו שאינכם מקבלים, אין הדבר מניב תוצאות עד שנעיז לשחרר, לרוקן את הרצון והלחץ שהוא מפעיל. אז, באופן מפתיע, נקבל את שרצינו.

 

זהו פרדוקס לא קל, שכדי לקבל את מה שאנחנו רוצים עלינו בעצם לשחרר את הרצון לקבל. זה אומר שעלינו להתרוקן כל הזמן. אז כמה פעמים נתרוקן? פעם בשנה? פעם בחודש? 

אגלה לכם סוד, זה בכלל לא תלוי בכם. זה נקרא לחיות. התהליך הריתמי הזה הוא פשוט חלק מהחיים. אמנם קל לנו יותר עם ההתמלאות, אך אם נלמד להתרוקן בסקרנות, נוכל לחורים שלנו, ואז נוכל לכול. כי אם אתה יכול לריק, אתה מלך המדבר, מלכת השממה. אתם יודעים מה זה אומר? זוהי המלכות האולטימטיבית. זה אומר שאתה מצליח לגעת באושר, לגעת בחופש – לא בגלל שמישהו עשה לך משהו טוב, לא בגלל שכולם אהבו אותך לחמש דקות – אלא מכלום, מהמדבר, מהריק שלך.

 

אבל בואו נהיה ריאליים. נכון, זה נשמע יפה בתיאוריה אבל בפעם הבאה שתחושו חור שחור נפער, תקפצו פנימה בשמחה? לא נראה לי. כשהמפלצת (המועקה בחזה, החרדה, או כל ביטוי אחר שלה) תעלה לפתע עם מלתעותיה, תברכו אותה בהתלהבות? סביר שלא. טבעי שנרצה לברוח, לא לראות ולא לשמוע, לסתום בכל דרך אפשרית. אם אני אגיד לכם שהחור השחור מרזה, תסכימו להיכנס אליו? רוב הנשים יסכימו מיד, גם אם יכאב.  אז איך נכנסים לחור השחור? מה הכתובת שלו? זכרו, הוא עולה רגע לפני הסיגריה, רגע לפני הקפה, או האוכל, או הריב הקבוע עם בן הזוג, או כל פעילות כפייתית אחרת. אז בואו רק נדחה את הפעולה לרגע, רק לרגע. כאן, ברגע שלפני, משהו עולה. המקום הזה שאתה רוצה לסתום עולה. ברגע הזה יש הזדמנות. קח טרמפ ואל תעשה דבר, אל תסתום, אל תברח. פשוט תרגיש כל מה שיש. זוכרים? יש איבוד שליטה, ש"קורה" לך בלי שאתה בוחר. ולעומת זאת יש צעד מדהים שנקרא היכנעות, או שחרור שליטה כאשר אתה בוחר לשחרר שליטה ולבטוח.

להצטרפות לשירותי שחל לחץ כאן


להצטרפות לשירותי שחל לחץ כאן

תגובות סגורות.